ריקוד מסורתי

ריקוד מרגרה הוא ריקוד מסורתי שברבורי המלך מבצעים בפני החצר המלכותית. מרגרה מבוצעת כדי להעסיק את חברי הקהל, ומזמינה אותם להשתתף עם הרקדנים בערב מענג ובלתי נשכח.

הקהל יכול גם, בין היתר, לא לקחת חלק בשידור הרשמי הזה אלא בצפייה ישירה או בטלוויזיה בבית.

ריקוד מרגרה වනයෝ දශ - הריקוד המסורתי של סרי לנקה

זהו ריקוד סאטארה רגיל של אזור מהראשטרה בהודו

בריקוד זה האמן מבצע את הריקוד המסורתי של מרתה עם קראלה שמעולם לא דרך בקרלה.

מלכי המראטה הציגו את המנגינה הזו של הלקהמנדל לחברה שלהם והיא זכתה לפופולריות עצומה במהרשטרה במשך כמה מאות שנים.

כיום ניתן לראות את ההיסטוריה שלה בבסיס השווקים, הטקסים והחגיגות של מהרשטרה.

רקדני מרגרה בריקוד זה אוחזים בנרות אדמה קטנים דולקים באורך של כ-5-6 אינץ' הנקראים לדוקרי ומתמקדים בהיבט ההקשה ולא במנגינה שמתנגנת.

העוקבים שומרים על הספירה הקפדנית של 8 יחידות ללא סינקופציה, קופצים על רגל שמאל תחילה ואחריה ימינה תוך ביצוע צעדים מתמשכים כשהידיים מתקרבות לרגל פוגעות בקרקע לפני שהן מושכות לאחור 3 הצמדות בזוויות ישרות ואז 6 החלקות כלפי מעלה, שהגיעו לשיאו בדחיפה החוצה. לתוך שקופית מקושתת בכל מקרה כאשר השיר יסתיים בעקבות המבצע.

ההיסטוריה של ריקוד מרגרה:

זה

מרגרה הוא ריקוד מסורתי לאנשים מחוץ למדינת ביהאר בהודו. זה מתורגל על ידי חברי קאסטות Magra באופן בלעדי.

ריקוד מרגרה הוא טקס המבוצע במזרח אתיופיה. רקדנים לובשים מסכה, שלעתים מגולפת מעץ או אפילו עשויה מבד.

שתי מערכות המוזיקה העיקריות בריקוד מרגרה הן "מהילו" (סוג של סמרטוט מסכל שפירושו 'רעש') ו"סיל".

ריקוד מרגרה הוא לא סתם עוד ריקוד קונבנציונלי. זה מדגים את התרבות והמסורות של האומה האתיופית מה שהופך אותו למיוחד מאוד עבור הקהילה הילידית של אתיופיה.

ריקוד מרגרה הוא ריקוד שבטי שמקורו במערב סומטרה ואיננו יודעים את התאריך המדויק שבו נוצר.

ריקוד קקאק, או 'קרקס הפנטומנטי של אינדונזיה', כונה "ריקוד הפאן", בגלל הנושא שלו של ציפורים ש"קולותיהם מעניקים חיוניות לטבע"

זהו ריקוד המבוצע בסרי לנקה.

ריקוד זה מבוצע בדרך כלל על ידי רקדן מארה ובליווי מתופף אחד או יותר, בעוד שאר הרקדנים מזמרים שירים. https://sensualtoi.com/region/Discreet-apartments-in-Holon.php

המארה הוא מסרי לנקה וידוע בדרך כלל בהופעה כדי להפחיד רוחות רעות, ומכאן תחושת הפחד שנראה שהיא המוטיב העיקרי לאורך כל הדרך. הריקוד כולל בדרך כלל הימנעות מאור שמש וכולל תיאורי פחד וכן קצב הקשה (Naliyoga Bande 1983).